<h1>ספר החינוך מצוה שע"ז</h1>
<h2>דף פב מה</h2>
שיגלח הנזיר שערו ויביא קרבנות כשישלים נזירותו, וכן כשיטמא, שנאמר [במדבר ו'] וביום מלאת ימי נזרו, וכן [שם] כי ימות מת עליו וגומר. ואמרו בסיפרא [מצורע ב'] שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה, הנזיר והמצורע והלויים. אולם שלשה אלה אינם שוים לכל דבריהם, שגילוח הלוים היה לשעה במדבר ובשנים האחרים מצוה נוהגת לדורות. וכתב הרב משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] ששני גילוחים אילו של נזיר שהן גילוח טומאה וגילוח טהרה אין ראוי למנותן כי אם מצוה אחת, לפי שעניין גילוח הטומאה אינו מצוה בפני עצמה כלל אלא דין מדיני מצות הנזירות הוא שביאר הכתוב שאם נטמא הנזיר בימי הנזירות שיגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כבתחילה כל ימי הנזירות שאסר על נפשו, כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והן מצוה אחת, ואחר שאין זה עיקר המצוה אלא דין מדיניה אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמה, וכמו שביאר הרב זכרונו לברכה בספר המצות שלו בעיקר השביעי. ובסדר זאת תהיה, מצות עשה ב' [קע"ד], כתבתי גם כן בשם הרב זכרונו לברכה מה היא הסיבה במנותינו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצוות, ושם תראנו מבואר אם תרצה ללמוד. משרשי מצוה זו של גילוח כל השיער במלאות ימי הנזירות והבאת הקרבנות כתבתי בכלל שורש המצוה הקודמת [שע"ד] מה שידעתי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה היכן מגלח שערו בעזרת נשים, ולשכת נזירים היתה שם בקרן דרומית מזרחית ושם מבשלים שלמיהן ומשליכין שערן לאש, ואם גלח במדינה יצא, ובכל מקום שמגלח תחת הדוד משליך שערו, ואינו מגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח, שנאמר [במדבר ו'] פתח אהל מועד, ואין פירוש הכתוב שיגלח כנגד הפתח שבזיון מקדש יהיה בזה.
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה במצוה זו [נזיר מ"ו ע"א] נזיר ממורט אינו צריך להעביר תער. ואף על פי שאין לו שיער, וכן אם אין לו כפים, הרי זה מקריב קרבנותיו ושותה יין אחר כן ומטמא, ואפילו יש לו שיער מכיון שהביא קרבנותיו אף על פי שלא גלח אין התגלחת מעכבת ושותה ומטמא לערב דמשנזרק עליו אחד מן הדמים מקרבנותיו הותר אף על פי שלא נתן על כפיו ולא הניף, שכל הדברים האלה למצוה ולא לעכוב. ואף על פי שאין התגלחת מעכבת מצוה לגלח אפילו לאחר זמן מרובה. ונזיר שגלח בלא תער או שגלח בתער ושייר שתי שערות לא עשה ולא כלום, ולא קיים מצות גילוח בין נזיר טהור בין נזיר טמא. גילח על השלמים ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו, גלח על שלשת הבהמות שהוא מקריב ונמצאת אחת מהן כשירה תגלחתו כשירה ויביא שאר הזבחים ויקרבו כהלכתן. שלש בהמות אילו שאמרנו הם כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים, ומביא עם האיל ששה עשרונות ושני שלישית עשרון סולת ואופה מהן עשרים חלות. ויתר פרטיה במסכת נזיר [פרק שביעי]. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולא גלח או שגלח בלא תער או שגלח ושייר שתי שערות ביטל עשה. אבל שייר אחת לבדה אין המצוה מתבטלת בשביל שער אחת, ואפילו גלח ושייר שתי שערות ואחר כך נשרה אחת מהן מעצמה אם גילח האחרת אף על פי ששער אין כאן, שהרי שערה אחת אינה חשובה שיער כמו שאמרנו, מצות גילוח יש כאן לפי שכבר גלח כל ראשו חוץ מן השתים ונפילת האחת אינה כלום ששערה אחת אינה חשובה לכלום, וכשגלח האחרת הרי השלים גילוחו לגמרי וקיים מצות גילוח, ואף על פי שהתגלחת אינה מעכבת משתות היין ומהטמא כמו שאמרנו, הבאת הקרבנות מעכבת הכל, ואם לא הביאן ביטל עשה זה והוא אסור לשתות יין ולהטמא עד שיביאם, ואף על פי שגלח לא נשלמה המצוה עד שהביא הקרבנות.
